העם הנודד – יהודי צפון אפריקה

Français – عربي – ⵜⴰⵎⴰⵣⵉⵖⵜ – English – עִברִית

במהלך ההיסטוריה ובמיוחד בזמן הכיבוש הרומי, אנשים מסתוריים שמקורם בארץ כנען נדדו לצפון אפריקה והתיישבו בכפרים וערים. האנשים האלה היו שונים מכל האנשים שילידי האמאזיג הכירו ; הם מעולם לא ניסו לשלוט בהם, אלא סיפרו להם על האלוהים האמיתי שלהם, האל היחיד, בורא העולם וכל מה שעומד מאחוריו… מסר שעדיין היה חדש להם לחלוטין.

הקהילה היהודית הוותיקה ביותר בצפון אפריקה היא ללא ספק זו של האי ג’רבה, בתוניסיה. על פי המסורת שלהם, לאחר שחרבה ירושלים על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה »ס, לקח עמו הכהן הגדול האחרון כאשר ברח דלת של מקדש שלמה, שכיום מהווה חלק מבית הכנסת אל גריבה.

ייתכן שכבר התגוררו יהודים במקומות אחרים בצפון אפריקה באותה תקופה, או אפילו קודם לכן )ייתכן שהם עלו על סיפונה של הספינות הפיניקיות, מכיוון שארץ מולדתם הייתה קרובה לפיניקיה( אם כי לא נמצאו עקבות רכיאולוגיים מחוץ לג’רבה. בתקופת הפוני, היו קהילות יהודיות קטנות בקרתגו וב ערים פוניות נוספות.

קהילה היהודית המתועדת העתיקה ביותר במרוקו של ימינו התגוררה באיפראן אטלס-סגיר, מחוז גולמים, בשנת 361 לפני הספירה. מכיוון שיהודים רבים נכחו במחוז דרום ניתן להסיק כי נכחו גם בצפון. הכתובות העתיקות ביותר המעידות על נוכחות יהודית בוולובליס מתוארכות למאה השנייה לפני הספירה; בית הכנסת של העיר נבנה בתקופה הרומית, במאה ה-3 לספירה.

הנוכחות היהודית בצפון אפריקה גדלה בעיקר עד סוף המאה ה 4- לפני הספירה, לאחר שמצרים התלמית פלשה ליהודה. יהודים רבים גורשו לאלכסנדריה ולמקומות אחרים במצרים, אחרים נעשו מהגרים כלכליים. בסביבות 312 לפני הספירה, תלמי הראשון סוטר התקין יהודים בקירנאיקה. חלקם המשיכו עוד מערבה, לקרתגו ומעבר לו.

בסביבות 150 לפני הספירה, בגלל הרדיפות בקירנאיקה, כמה יהודים נמלטו מהאזור למרוקו של ימינו. לאחר שהגיעו לטינגיס )טנג’ר( דרך הים, הם גרו בהרי הריף והאטלס. יהודי קירנאיקה המשיכו לשגשג: כמה כתובות, בברניצה )בנגזי( ובמקומות אחרים, מצביעות על קהילות עשירות, מבוססות ומשפיעות.

מאוחר יותר הגיעו יהודים נוספים לצפון אפריקה הרומית, תחילה לאחר שהרומאים הרסו את ירושלים בשנת 70 לספירה, ולאחר מכן לאחר מרד בר כוכבא, בשנת 135.

שהגיעו לצפון אפריקה היו פליטים, הגולים מארץ אבותיהם. לעולים החדשים, במיוחד, לא הייתה אהדה כלל לרומאים, שהרסו את בית המקדש שלהם וגירשו אותם מארצם… מצוקה שיכלה רק לזכות אותם בסולידריות של שבטי האמזיג’ים שביניהם באו לחיות, שכן גם הם סבלו תחת השליטה הרומאית. במקביל, הכפרים שקיבלו את פניהם הרוויחו מהמיומנויות החדשות שרכשו בזמן שחיו בעיצומן של ציוויליזציות מתקדמות אחרות. יותר מכל, האמזיג’ים התרשמו מאמונתם העמוקה.

כמה שבטי אמזיג’ים התגיירו, במיוחד לאחר שהשליטה הרומית הגיעה לקיצה. ניתן למצוא את « היהודים האמזיגים » הללו, צאצאים של יהודים מהגרים או כאלו שהמירו את דתם לכל אורך הדרך לסהרה. דתה של קהינה המפורסמת, מלכת העילות, שהובילה את ההתנגדות נגד הכובשים הערבים, נתונה במחלוקת: חלק מהמקורות אומרים שהיא הייתה משבט אמזיג’י יהודי, בעוד אחרים טוענים שהיא נוצרייה; ייתכן גם שהשבט שלה התגייר תחילה ואחר כך המיר דתו לנצרות.

גם לאחר הכיבוש הערבי המוסלמי היהודים נותרו חלק חשוב בחברה הצפון אפריקאית. הם גדלו עוד יותר במהלך ימי הביניים, כאשר יהודים ספרדים רבים שגורשו התיישבו באזור. מספרם הלך והצטמצם מאוד במהלך המאה ה 20-, כתוצאה מגירוש: כעת הם רק בסביבות 2,000 במרוקו, בין 1,000 ל 2,000- בתוניסיה, בסביבות 200 באלג’יריה, ובלוב לא נותר כיום אף לא יהודי אחד. ללא תלות בשאלות גיאופוליטיות עכשוויות, לא ניתן להכחיש את תרומתם של היהודים לאומות הצפון אפריקאיות.